לזכרה של פרופ' מיה הרץ
מילות הספד שכתבתי
בנימה אישית ביום פטירתה של פרופ מיה הרץ.
שמי פרופ' מיכל אמיתי, רדיולוגית בכירה במכון הדימות בתל השומר אני חייבת לפרופ מיה הרץ הרבה מההצלחה המקצועית והאקדמית שלי.
מיה היתה המנטורית שלי, ברבות השנים היא גם הפכה לחברה יקרה. הכרתי את מיה לפני 32 שנים היא הייתה בגילי הנוכחי, היא ליוותה אותי מהיום הראשון במכון הדימות של תל השומר כמורה וכאם רוחנית ומקצועית.
כשהגעתי להתמחות ב1989, הייתי אישה צעירה וחסרת ביטחון, הורי עזבו את הארץ מספר שנים קודם , "פרופ' הרץ" כך קראתי לה אז ועוד שנים רבות אחרי כן ,פרשה מניהול המחלקה שנה קודם, הייתה פרופ' מלא ברדיולוגיה, מעמד נדיר לאשה ברדיולוגיה הישראלית.
היא הראתה לי את הדרך וחיבקה אותי בדרכה.
לימדה אותי שהכל יבוא עם הזמן והניסיון.
לעולם לא אשכח את העצה שנתנה לי כעבור 10 שנים כשנסעתי לבד עם שתי בנותיי, לתת התמחות בטורונטו, היא אמרה לי : " גם אם תצליחי להשיג מחצית ממטרותיך בנסיעה זו, דיינו."
עצה שאני מעבירה לכל מי שמתייעץ איתי מלא חששות טרם נסיעה.
מיה לימדה אותי ותלמידים רבים כמוני את אומנות ההתמדה, היסודיות, החריצות וההליכה עם האמת הערכית.
לימדה אותי דרך ארץ ושרותיות כלפי הקולגות ובעיקר לדבוק בטובת החולה.
בנוסף היא הצליחה להנחיל את התובנה שההצלחה המקצועית תלויה במחקר וקידום אקדמי.
יום אחד הביאה לי שיר שטרחה להדפיס על הדבורה שלא מספיק שהיא עושה דבש היא גם צריכה לעשות את הרעש של האיסוף (פרסומים).
את המאמר הראשון כתבתי בעזרתה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 , עד קבלת המרצה הבכיר רוב המאמרים שכתבתי נכתבו בליווי צמוד שלה.
הצורך שלי בליווי שלה הביא אותי אליה הביתה למכבים וזכיתי לבלות אתה ועם זאק במשך מספר שנים אחר הצהרים אחד בחודש.
באחרי הצהרים האלו עבדנו על מאמרים אבל אני לא פחות זוכרת ומתגעגעת לריח הקפה והעוגה הטובים,
לצליל שכשוך הבריכה בחצר ולטיול בגינה ובחממת הסחלבים שזאק היה עושה לי בחדווה גדולה .
זכיתי גם ללוות אותה בביתה החדש בבית אבות יוליאנה וגם בשלב הזה של חייה ,למדתי ממנה איך לא לאבד אופטימיות וחיוניות.
מספר ימים לפני ששברה את צואר הירך מיה התקשרה אלי וביקשה ממני "טובה" .ביקשה שאני אברר מה הוא מספר החולות שעוברות אמבוליזציות במקרים של שלייה נעוצה לצורך הכנת כתבה לעיתון בית האבות.
מיה היית עבורי אם רוחנית ומקצועית, דוגמא אישית לא רק לצניעות חריצות והתמדה אלא גם ליכולת נתינה לזולת ודאגה לחולה.
מיה תודה שהיית בחיי תשכני בליבי לעד.
מאת: פרופ' מיכל אמיתי
