Tell me and I will forget.
Show me and I may remember.
Involve me and I will learn.
 

פול נהג להגיד "If you want to live forever, teach".

פול היה איש צנוע. גם לאחר שהפך לפרופסור הוא עדין חתם כ״דוקטור מוגל״.
איש מסביר פנים לכל אדם, הוא נהג בכבוד ובאופן שווה בכל אדם. נהג להגיד:
Everybody has to make a living

יחד עם מחויבותו העמוקה למקצוע הרדיולוגיה ולתלמידיו, לא זנח פול את השכלתו הכללית והקפיד על עיסוקים ותחומי עניין אחרים.  פול היה איש  ספר שקרא בכל שעה ובכל הזדמנות. אדם בעל זיכרון נדיר שאהב היסטוריה וידע כללי.
גם לאחר שפרש לגמלאות נרשם כסטודנט בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית.
הוא היה ידוע כאוהב את החיים ויידע ליהנות מהם, איש שאהב לטייל בעולם, לחקור וללמוד וכמובן לאכול טוב.

פול פגש את אשתו יהודית במכון הפתולוגי בבית חולים קפלן ואתה בנה משפחה לתפארת.
הוא אבא לשלושה בנים וסבא לנכדים, אהוב על כל מכריו ומשפחתו.
בשנים האחרונות פחות יצא מהבית, אבל נשאר ערני וקשוב למשפחה הקרובה.
יהודית האישה שלצדו תמיד ליוותה אותו בטוב וברע וטיפלה בו באהבה רבה ובמסירות נפש לאורך כל הדרך.
פול הלך בשנתו, צלול וחד, ללא כאבים ובבית.

אני באופן אישי זכיתי להיות תלמידה שלו בתקופת עבודתו בהדסה . הוא היה גם מורה אהוב וגם ידיד יקר. בתור עולה חדשה למדתי ממנו גם רדיולוגיה, גם עברית, גם חוכמת חיים וגם "שכל ישר" שבו הוא הצטיין. למרות היותו דובר אנגלית כשפת אם, פאול אהב וכיבד את העברית והתעקש שאדבר עברית תקינה. נהניתי גם לשמוע אותו משתמש פה ושם במילה ביידיש (כמו "מיידלה, בואי נעשה חוקן" מוקדם בבוקר כשעשינו שיקופים) וגם במילה חזקה ברוסית, ולפעמים אפילו ברומנית.

פאול בא לעולם כבן יחיד להורים מהגרים, היגר בעצמו ועזב אותנו בשיבה טובה, משכיל, מומחה בתחומו, בעל משפחה גדולה שמאוד אוהבת אותו ותלמידים רבים שמוקירים אותו וכבר מתגעגעים.

אין ספק שבכל עת שניזכר בו, יעלה חיוך על שפתינו.

יהי זכרו ברוך.

מאת:פרופ' נטליה סימנובסקי